קווים לדמותו של אבא.

אבא שלי הוא אהבת חיי.

אבא שלי איש מוכשר להפליא - הוא בונה הכל (לא מהמתפרקים מאלה שמחזיקים לשנים), הוא מצייר מהמם, מנגן - אקורדיון, חליל אורגן (הכל רק משמיעה) הוא כותב מדהים.

יש לו ידע מטורף בהמון תחומים. בקיצור, אבא שלי היה יכול להיות הצלחה מסחררת אלמלא היה נחבא אל הכלים (וטוב שכך, כי כל הטוב הזה נשאר בין כתלי ביתנו).

אבא שלי קולו לא נשמע. אמא שלי היא הפסקול של אבא שלי. ממש כך. אנחנו שלוש אחיות - אור גדול בבית (כנהוג לומר בפולנייה) ואבא שלי מבטא את רצונותיו ומענותיו אלינו דרך אמא שלי. והיא...מדבררת אותו.

אבא שלי הוא אי של שקט ומהווה מגנט לנכדותיו הבכורה והצעירה ביותר (יש לו 9! נכדים).

לאבא שלי יש מזל שיש לו אותנו. באמת. הוא מאד הססן וחושש לעשות צעדים דרסטיים. למשל, הם כבר קנו בית ביוון (בצעירותם כשהיינו קטנות) ומיד אבא שלי התחרט ומכר חזרה, שנים אבא שלי חלם על מעבר לגליל (זה היה חלומו) אבל נשאר להתגורר ברעננה. ורק כשאנחנו עזבנו קודם לקוסטה ריקה ואחר כך לגליל, הוא אזר אומץ ועשה את הצעד.

אבא שלי מטייל המון. הוא מאד אוהב לטייל. מהכורסא. הוא מטייל בכל העולם ואוכל אוכל גורמה ומאזור הנוחות בסלון מטייל לעבר המחשב שבחדר העבודה שלו או לגינה - יצירת הפאר שלהם.

מודה לאל על כל יום שאבא שלי נוהג, מטפח את הגינה ואת הכרס. הוא נראה נהדר לגילו, 77 אוטוטו, קצת גידי גוב רק יותר דובוני ועם שיער שופע.

עם כל "הכתמים" (כמו שתמר אחותי קוראת לדברים הפחות מחמיאים שבפוסט) אבא שלי הוא האדם הכי שלם בעיני.

אבא אהוב שלי!