credit: pexels-johannes-plenio
הגעתי למועדון יום שלהם לפני הזמן על מנת להתארגן עם המחשב והמצגת.
היא קיבלה אותי בחמימות וחיוך מקיר לקיר. אישה קורנת. חייכנית. ממש מצחיקה. חברותית. בקיצור מקסימה. הזמינה אותי להצטרף אליהם לארוחת הבוקר העשירה שהכינו.
בסוף ההרצאה היא ניגשה אלי ופתחה את תיבת הפנדורה. "בעלי נפטר לפני 5 שנים. שנה טרם פטירתו, ביטל את ביטוח החיים שלו. מיליון שקל שיכולתי לקבל. שהיו יכולים לעזור לי ולמשפחה. הלך וביטל אותם מבלי להתייעץ איתי כי רצה לחסוך בתשלומי הביטוח וביטוח החיים נראה לו מיותר. הוא לא התייעץ עם אף אחד - פשוט הלך וביטל. ההתדרדרות במצבו הייתה מהירה. מצאתי את עצמי מתקשה להתמודד עם המצב. הדרך שלי להתמודד עם המצב הייתה - קניות. התחושה המספקת לכמה שניות של ביצוע רכישה שהיא לחלוטין מיותרת. הייתי מזמינה דרך האינטרנט מוצרים שמעולם לא השתמשתי בהם וגם לא נזקקתי להם. המוצרים החלו להיערם ועל מנת שהילדים לא יגלו, החבאתי אותם למעלה בחדר עליון שלא ידעו. הרגשתי שהמצב יוצא משליטתי.
שנה לאחר מותו החלטתי לבקש עזרה. התחלתי בטיפול נפשי ודרכו הפסקתי את ההתמכרות לרכישות. נעזרתי בליווי המקצועי שקבלתי ושיתפתי את הילדים בתהליך. הילדים קבלו את הדברים ללא ביקורתיות ועזרו לי להיפטר מהכול - הכול נתרם. הרגשתי הקלה מאד גדולה לשתף את הילדים בסוד "הנוראי" שלי. בזבזתי קרוב למיליון ש"ח על רכישת המוצרים. אבל אני בוחרת להביט על החצי המלא - תרמתי כמיליון ש"ח עבור אנשים שנהנים ממוצרים אלו.
קודם כל אומר תודה על פתיחות הלב והאמון שאותם אנשים מביעים בי. ואוסיף שלכולנו יש שלדים בארון וכולנו חשים חוסר נוחות ובושה לשתף במעידות שלנו, בחולשות שלנו.
זו לא בושה. לפנות לאדם הנכון שיקשיב לכם ברוב קשב ויקבל את דבריכם ללא שיפוטיות וללא ביקורתיות ויעזור לכם לסלוח לעצמכם, להניח את במצוקה בצד ולהמשיך הלאה.