טוב, זה לא שהיא תופסת אותך במפתיע.
היא שם. מתחילה כבר בשנות העשרים לחיינו להופיע. שקטה שקטה.
מכינה אותך. זה מתחיל עם שינויים מינוריים בגוף.
שיער מכסיף (כהכנה ללבן שיגיע) או מתדלדל.
קמטוטי הבעה שפעם מאד אהבת מעמיקים להם לאיטם – עד שהופכים לגאיות שמשנים את המבע.
העור נהיה עדין יותר, נוטה לפגמים וכתמים
הראייה נחלשת - בקריאה מקרוב, אח”כ מתווסף המרחוק ובסוף גם מגיע הקטרקט.
הערכים של בדיקות הדם אחת לשנה שפעם היו סדורים כמו חיילים בטור באמצע הסקלה, מוצאים את עצמם חופשי מחוץ לשורות.
הכל עובר ל”מוד” איטי. פחות חד.
אם פעם זמן היה מצרך נדיר ורצנו אחרי הילדים ואחרי העבודה ואחרי החיים. הריתמוס משתנה. גם הסביבה טורחת לתזכר שאנחנו כבר לא מה שהיינו פעם.
בעבודה - פחות מעמיסים עלינו, פחות מחזרים אחרינו, הילדים שלנו פחות נזקקים לנו וכבר מתנהלים בכוחות עצמם.
פתאום יש פנאי, אין לחץ, לא צריך לרוץ לשום מקום.
אז אכן, הזקנה לא קופצת עלינו. היא מכינה אותנו לאיטה.
ואם הזקנה כבר “קפצה” עליכם אז הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לקפוץ יחד איתה:
עשו פעילות גופנית. גם אם אתם מוגבלים. קיימות אינסוף אפשרויות להניע את הגוף גם מתוך מוגבלות.
אכלו נבון. אכלו בשעות קבועות. ארוחות קטנות. עד לתחושת שובע. לא מעבר.
השתדלו לא לאכול מול הטלוויזיה ואם אתם כבר יושבים מול הטלוויזיה ויש לכם רצון לנשנש - חתכו לכם פרי (לא להפריז בשל הסוכרים שבו) או ירקות ללא הגבלה.
שתו מים. לפחות 2 ליטר ביום.
מצאו תעסוקה שממלאה אתכם. שגורמת לכם להרגיש חיוניים.
צאו מהבית. פגשו אנשים.
מצאו סיבה לצחוק לפחות פעם אחת ביום בקול מלא.
מצאו איש סוד אותו תוכלו לשתף גם בחוויות טובות וגם בדברים הקשים שעוברים עליכם.
ועוד דבר חשוב שיגיע כפוסט נפרד. הקשיבו לרופא המשפחה שלכם והקפידו על זמני לקיחת התרופות ומינונן.
הכותבת הינה נטורופתית מוסמכת בעלת ניסיון גרונטולוגי.