בן ה-87 דרש, תבע וקיבל את מלוא סכום תביעתו

פנה אלי לקוח בן 87 וביקש את עזרתי.

מדובר באדם בן 87, אלמן, ערירי שאינו יודע קרוא וכתוב, מקבל קצבה מביטוח לאומי וחי עם מטפלת צמודה.

בסיפור אותו לקוח בן ה-87 יקרא "הלקוח".

תוך שהוא מספר את סיפורו הוא הביע כעס ועלבון רב. ונשמע שהמועקה הזו רובצת על כתפיו זמן לא מבוטל.

סיפור שהיה כך היה - בן משפחה ביקש הלוואה בסך 50,000 ש"ח מאותו לקוח. הוא הבטיח להשיבה תוך פחות משנה עם השתחררות של קופת חיסכון והבטיח שעד שתשתחרר, ישלם לו כל חודש את הסכום שהתחייב הלקוח לשלם לבנק בעבור ההלוואה.

באופן מפתיע הבנק לא שאל שאלות (מבוגר בן 87 שאינו יודע קרוא וכתוב) והלווה ללקוח את מלוא הסכום.

בשנה הראשונה אותו קרוב משפחה שילם ללקוח כל חודש את הסכום עליו התחייב, ולאחר ארבעה חודשים התשלום פסק. אותו לקוח החל לרדוף אחר קרוב המשפחה שישלם את יתרת החוב.

התשלום לא הגיע, והלקוח נאלץ למכור את רכבו על מנת להשיב לבנק את ההלוואה שלקח (ולאבד את עצמאותו).

כעבור שנתיים ניגש אלי הלקוח סיפר לי את סיפורו וביקש ממני לעזור ולהשיב לו את כספו.

מובן שלפני שפנינו להליך משפטי, ניסיתי לגשר אבל הפער בין השניים היה גדול.

תחושת העלבון והכעס שניקרו משך שנתיים בלקוח לא אפשרו מהלכים של גישור.

הגשנו בקשה בבית משפט לתביעות קטנות והגענו לדיון הוכחות.

בבית משפט לתביעות קטנות אין ייצוג של הצדדים על ידי עורכי דין. הצדדים מייצגים את עצמם ויכולים לזמן עדים מטעמם לדיון.

שני הצדדים הציגו את טענותיהם, הרוחות בחדר התלהטו, ורגע לפני שהשופטת נתנה החלטה לחשתי ללקוח באוזנו הלקוח נעמד על רגליו וביקש את רשות הדיבור. הוא קיבל רשות ואמר: "אני בן 87. את יתרת שנותיי ארצה לחיות בשלווה. לא רוצה להיות חייב לאף אחד ולא רוצה שאף אחד יהיה חייב לי".

והשופטת פסקה לטובת הלקוח את מלוא הסכום שתבע.

מה שאותי ממלא מכל הסיפור זה שאותו לקוח יכול לשחרר את הטינה, הכעס והעלבון שנטר לבן המשפחה.

את הכאב שליווה אותו משך שנים והיה כלוא בגופו יוכל לשחרר ולהחליף ברגשות חיוביים.

אין זמן טוב יותר מתחילתה של שנה חדשה.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.

שומרי הסב.